״פגם ברית״. זהו מושג קבלי המתאר את העבירה החמורה של ״שפיכת זרע לבטלה״, באוננות או במשגל שלא לצורך רבייה אלא לתענוג. השימוש החרדי הרווח כתארים בעלי זיקה למושג נשגב ומרכזי כמו הברית כדי לציין התנהגות גופנית־מינית הנחשבת סוטה, אומר דרשני. על רקע זה בולט במיוחד ניסיון ההעלמה של תופעה שמן הסתם קיימת בקהילה.
לקוח מאת מאמרו של פרופ’ גדעון ארן “גוף חרדי”
הכחשות של עניינים גופניים, באמצעים סמנטיים, רטוריים ואחרים, לא מאפשרות דיון פתוח ואפילו בירור אלמנטרי של נושאים שכל הסימנים מעידים שהם מטרידים חרדים, כפרטים וכציבור. קיימת בחינוך החרדי מונופוליזציה רבנית של הטיפול בהיבטים גופניים רגישים, בעיקר בכל הקשור במין. מפקידים את הנושא בידי מומחים שלהם, תוך חסימת גישה למקורות חלופיים. יש מניפולציה ומינימליזציה של הידע בענייני גוף עדינים. כך נוצרות לאקונות מידע דווקא בתחומים שבהם יש מלכתחילה צורך וביקוש למידע.
דרך קיצונית אך בהחלט רווחת לטיפול בהיבטי גוף מסוימים בקרב חרדים, היא הימנעות מאזכורם, כאילו לא היו במציאות. בקהילה החרדית, דווקא בגיל ההתבגרות שבו הגוף המיני מתגלה ומעורר שאלות וחוסר ביטחון. נוצר מחסור משווע בהסברה ובעידוד. אצל החרדים, במיוחד בשלב זה שבו הפוטנציאל המשברי בשיאו, ההתייחסות הממוסדת היא אפסית כמעט. גיל התעוררות הגוף הופך להיות גיל הכחשת הגוף. בנוגע לגוף ולמין נוצרו בורות ומסחורין שיכולים להיות להם תוצאות קשות, כמו טראומות נפשיות הנגרמות בעקבות מה שנחווה ככישלונות בעת מבחן גופני מכריע – משגל ראשון בערב הכלולות.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופסור גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
