טיבו הכפול של הגוף החרדי מתרכז בחלק מסוים שלו, במרכיב הכי גופני שבו, באבר הנקרא סתם ״אבר״ כי הוא אבר הגוף בה״א הידיעה ־ אבר המין. על האבר ומשמעותו הסמלית יש שפע מקורות יהודיים קלאסיים, בעיקר קבליים. נסתפק כאן בעניין אחד: האבר משמש ערכים דתיים של ״פרו ורבו״ ושל בריאה ״בצלם״ האל.
מאת: פרופסור גדעון ארן
אך האבר גם טומן בחובו את הסטייה הדתית של ״השחתת זרע לבטלה״. אבר המין החרדי הוא סמל הרע. לכן מסתירים ומכחישים אותו. כך הדבר בדתות (פוריטניות) רבות. אבל בשונה מרובן, אבר המין הוא גם אמצעי למימוש דתיות ויש לו גם ערך דתי בפני עצמו. הדבר ניכר בשמותיו.
שם מסורתי לאבר, שרווח בעולם החרדי, הוא ״אות ברית״ או פשוט ״ברית״. השם מתייחס לברית המילה הניכרת באבר, לציון הברית שבין העם לאלוהיו. כלומר, באבר זה מוטבעת יהדותו של אדם; כאן הסימן להשתייכותו האתנו־ לאומית, והמבחן לדתיותו. כאן הביטוי הגופני לבחירה ולסגולה של היהודי. אכן, כאן גם הביטוי הגופני של החטא, או חטא הגופניות.
יתרה מכך, הברית היא ״חותם אלוהים״; הנקודה האלוהית בגופו של היהודי. האל נמצא בגוף, במיוחד באותו חלק מן הגוף שהוא מאה אחוז גופניות. יותר מאשר בלב או במוח שהם גופניים־רוחניים.
לקוח מאת הספר “חרדים ישראלים” ממאמרו של פרופ’ גדעון ארן “גוף חרדי-פרקים מאתנוגרפיה בהכנה”.
